בשיתוף עמותת יסמין
לבנות לעצמך מעמד מקצועי בעולם העסקי מחייב התמדה, כישרון ויכולות בין אישיות מורכבות. טוב, זה לא חדש אבל איך עושים את זה כשבעסק מעורבים ההורים, בן הזוג ואפילו הילדים? איך מפרידים בין החיים הפרטיים והבית ובין העסקים?
50% מהחברות הציבוריות בארץ – משפחתיות
ד"ר נאוה מיכאל-צברי היא חוקרת עסקים משפחתיים כ-12 שנה ומנהלת את מרכז רעיה שטראוס לחקר עסקים משפחתיים בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב, מרכז שהוקם לפני כ-3 שנים ומזה עשור היא מעבירה קורסים על התנהלות עסקים משפחתיים. בשבוע הבא תשתתף בוועידת יסמין לעסקים קטנים ובינוניים, בבעלות נשים, מכל קשת המגזרים, שתתקיים ב-11.12.17 באווניו בקריית שדה התעופה שם היא צפויה להנחות את הפאנל, בנושא עסקים משפחתיים.
"מהכרות שלי עם התחום ומחקרים שנעשו על עסקים משפחתיים בארץ ובעולם, ניתן לקבוע שיש הרבה דברים דומים בהתנהלות אבל גם הרבה שונה. השוני טמון במה שמוחלט ומוסכם על כולם. אלה כללי היסוד של כל חברה משפחתית ואין פתרון אחד שתקף לכולם ועובד", היא אומרת.
– כמה עסקים משפחתיים יש בארץ?
"במחקר עולמי שהשווה עסקים משפחתיים בעולם, נמצא שברוב מדינות אירופה, כ-40% מהחברות הבורסאיות הן משפחתיות. בארץ הממוצע גבוה יותר ומגיע עד לכדי 50%", אומרת מיכאל-צברי
– איך מסבירים את הנתונים הללו?
"ראשית, זה תלוי ברגולציה בכל מדינה. בבריטניה למשל, אין חברות ציבוריות בהנהלה משפחתית מפני ששם לא אוהבים את זה", היא אומרת. "חברות ציבוריות משפחתיות נחשבות יציבות יותר ובארץ נמצא שהביצועים הפיננסיים של חברות ציבוריות משפחתיות טובים יותר".
ד"ר מיכאל צברי מסבירה שבממוצע, עסקים רגילים מתקיימים כ-30-40 שנה וזהו מחזור החיים הממוצע של עסק. "אנחנו מדינה צעירה, וכבר רואים עסקים שמסיימים את מחזור החיים שלהם, במידה ולא עברו לשלב הבא, המשפחתי. הם נסגרים או נמכרים הלאה. בעסקים משפחתיים יש חשיבה מקדימה בדרך כלל על העברת החברה לדור הבא ולכן המשכיות העסק היא עניין שנדון בה".
"אם משפחה מגיעה להסכמות על התנהלות, יש לה יותר סיכוי להעביר אותה לדור הבא. סטטיסטית", היא מבהירה, "רוב העסקים המשפחתיים לא מצליחים להעביר את עצמם לדור הבא. כי כדי שזה יקרה צריך להשקיע בהסכמות בשלב הראשוני ולתכנן שנים מראש כדי שזה יצליח ויחזיק מעמד".
– על מה תדברי בפאנל?
"במחקר שלי חקרתי את התרבות המשפחתית בעסקים משפחתיים וגיליתי שיש בה סממנים יותר נשיים – אווירה משפחתית, אמפתיה, עזרה הדדית. החוזק שלהן בא מהמקום הנשי או לפחות מה שסטריאוטיפית נחשב נשי".
"עסק משפחתי יכול לעבוד ואז זה נהדר ואם זה לא עובד, זו קטסטרופה. זו שליחות מבחינתי ללמד את המורכבות ואת האפשרויות שיש בזה", היא מסכמת.
בפאנל ישתתפו נשות עסקים מצליחות ומנוסות, שעושות את זה שנים רבות ויודעות דבר או שניים על עסקים ומשפחה ועסקים במשפחה. פגשנו כמה מהן ושאלנו אותן מה הן יכולות ללמד אותנו מנסיונן הפורה.
"בבית לא מדברים על עסקים, לא משנה מה קורה"
רונית חלפון מייסדת מותג האופנה סאק'ס, מותג אופנה ותיק שמוכר היום בחנויות ברחבי הארץ ובבוטיקים מסביב לעולם. לפני מספר שנים נכנסה חברת פוקס כשותפה אבל העסק מנוהל, כמו תמיד, על ידי המשפחה. חלפון היא מעצבת האופנה ואחראית על הפיתוח העסקי (ביתה מעצבת קולקציה משלה בתוך המותג אבל על כך בהמשך).
את העסק הקים בן זוגה אילן חלפון, יחד עם אחיו ב-1985. "אני הצטרפתי אחרי כשנה, בהמשך הצטרפה אחותי הקטנה, נעמה מונה פרד, כמנהלת החנויות ולפני 7 שנים הצטרפה בתנו בר, שמנהלת את המותג Simple Life, במסגרת המותג. היא עושה את כל הסריגים ואת השיווק הדיגיטלי. גם אחותי האמצעית, אריאלה ג'ולרי, מעורבת בעסק. היא אחראית על עיצוב התכשיטים, שאנחנו מוכרים בחנויות".
– נשמע מרשים. איך עושים את כל האופרציה הזו אפשרית?
"זו עבודת מודעות חזקה של הפרדה. חייבים להבין שצריך להפריד עסקים ומשפחה. זה עובד עבורנו ועובדה שזה עובד כבר עשרות שנים", היא אומרת.הטיפ הכי חשוב שלה הוא לא להכניס את העבודה לתוך הבית. "אני יכולה לעבוד לעצמי ולעצב, אבל בבית אין שיחות עבודה בכלל. כמובן שבתחילת הדרך זה לא היה כך. 12 שנה הכל היה מעורב עד שילדתי את בניי הקטנים ואז שמתי סוף לעניין".
– מה קרה אז?
"אחרי הרבה שנים, הרגשתי שקיבלתי אותם במתנה ואני לא מעוניינת להכניס את העבודה פנימה, למרחב המשפחתי הפרט".
– אפשר לומר שהאימהות שלך עשתה את העסק אפשרי לכל המשפחה.
"בהחלט. אנחנו עובדים קשה. אפשר לעבוד עד מאוחר אבל כשהיום נגמר, הוא נגמר. כך גם העבודה יעילה יותר. אין שיחות על עסקים, גם לא בארוחות משפחתיות. זה פשוט טאבו. אם מישהו יתחיל שיחה, מישהו אחר תמיד יעצור אותה".
איך מתגברים על ויכוחים, אנחנו שואלים ורונית מתעקשת לקרוא להם חילוקי דעות. "יש לנו חלוקת תפקידים ברורה וזה מחייב אמון הדדי. כל אחד אחראי על התחום שלו אבל יש אפשרות לכל אחד מאיתנו לשלוף כרטיס אדום כווטו. זה לא קרה אף פעם", מדגישה. "אנחנו עם היד על הדופק ובכל זאת זה דורש הרבה אמון. הכי חשוב, היא מדגישה, זה "להוציא את הכבוד וה'דווקא' מהמשוואה".
– איך מכניסים לעסק מורכב ורב שחקנים את הבת?
"הבת שלי בת 28 ודעתנית. אנחנו מקשיבות זו לזו. היא יותר בועטת ממני, כמצופה בגילה ואני מקבלת את הבעיטות שלה. היא מביאה את העולם שלה ואת הקול שלה. זה חשוב לי".
לחופשות משפחתיות הם יוצאים רק המשפחה הגרעינית אבל הילדים שלה ושל אילן מעורבים גם בעסק. בגיל צעיר מתחילים בעבודה במחסן. "הקטן בי"ב כבר עובד בחופשות במחסנים והבן האמצעי, רגע לפני גיוס, התחיל במחסנים ובקיץ כבר עבד בחנויות. הוא הזמין את החברה שלו לחופשה ביוון והיה מאד גאה לעשות את זה מכסף שהרוויח בעצמו", היא מספרת.
לשאלתנו אם היא ממליצה על המודל המשפחתי היא עונה בחיוב. "אולי לא בגיל 50 אבל אחרי החתונה, בתחילת הדרך, זה כדאי. שניים זה כוח וכל מה שמתווסף לזה רק מוסיף לכוח".
– גם עם האחיות שלך את מצליחה לשמור על יחסים טובים?
"נעמה, אריאלה ואני לא באות מבית שניהל עסק משפחתי ועובדה שזה עובד – אנחנו חברות טובות וגרות באותה עיר. הכללים אותם כללים".
חוה זיגנבוים, הבעל ושתי הבנות
את החברה הקימה ב-2004 חוה זינגבוים, מחלוצי תחום הקוסמטיקה הרפואית בעולם, יחד עם בעלה. כיום חברת הקוסמטיקה מייצרת מוצרים מתחום הביוטי, הרפואה והמחקר לצד ניהול אקדמיה לקוסמטיקאיות רפואיות.
שנה אחרי ההקמה הצטרף מוטי, בעלה של זינגבוים והוא משמש כמנכ"ל החברה. בתה, ספיר, למדה הנדסת כימיה בטכניון ותואר שני בכלכלה ומנהל עסקים והבת הבכורה, בת אל, שלמדה בלשנות אנגלית והוראה, השתלבה כמנהלת ההדרכה בחברה. לחוה ומוטי עוד 4 ילדים, קטנים יותר.
"העסק שלנו הוא חלק מהבית", היא מסבירה. "אין הפרדה בין הבית לעסק והילדים היו תמיד חשופים אליו. כשספיר סיימה את התואר הראשון היא נכנסה לעסקים, למעבדות ולמחקרים. שם זה התחיל ואותי זה מאד שימח. אני מניחה, שזה קורה באופן טבעי כי אנחנו מדברים על הדברים בבית. לא חשבתי שזה יקרה. זה נראה לי טוב מדי".
– כיוונת לשילוב שלה בחברה?
"אנחנו משפחה מאד קרובה אבל חשבתי שאחרי הלימודים ספיר תלך לחברות גדולות. הפתיע אותי שהיא בחרה לעבוד איתנו וזה משמח. היא כבר כ-5 שנים בעסק והיא עדיין אצלנו. כנראה שבסדר לה", היא צוחקת.
בת אל, הבת הבכורה עשתה תואר בבלשנות אנגלית והוראה. בתחילת דרכה עבדה בהוראה ובתרגום אבל כשהחברה יצאה לשוק העולמי והם היו זקוקים לתרגום מקצועי, היא השתלבה בטבעיות בחברה. בהמשך למדה קוסמטיקה והתחילה לכתוב חומרים על המחקרים שנעשים בחברה. "כשפתחנו את מסלולי ההכשרה, מוטי הציע לה לבוא למערך ההדרכה שלנו והיא הצטרפה גם לזה".
– איך משלבים עבודה ומשפחה ונשארים מלוכדים?
"אנחנו מאד קרובים וחיים יחד באותה עיר עם הילדים, החתנים והנכדים. אנחנו מבלים יחד ונופשים יחד. זה מאד כיף אחרת לא היינו עובדים יחד".
"לאחרונה היינו בפרזנטציה באירופה עם הבנות ונשארנו עוד יומיים לבלות יחד", מספרת. "החתנים שלנו נותרו עם הילדים בארץ. עכשיו מוטי מחפש קבוצת כדורגל ששניהם אוהבים כדי לשלוח אותם, כפיצוי, יחד לחו"ל".
– איך מתמודדים עם חילוקי דעות?
"לכל אחד תחום משלו והוא זכות הווטו על התחום שלו. למען האמת אין הרבה חילוקי דעות". הטיפ של זינגבוים הוא "לשים את האגו בצד, לפני הכל".
"ההמשך של לשים את האגו בצד צריך להיות החיבור עם הרגליים על הקרקע. מוטי ואני מבינים שהעולם צעיר יותר – התלמידות שלנו צעירות, הלקוחות שלנו כבר מגדלים דור צעיר של לקוחות נוספים וחייבים אנשים צעירים במערכת. אם לא היו הבנות, היינו צריכים להביא אנשים מבחוץ", היא מסבירה.
– את ממליצה על מודל העסקים המשפחתיים?
"לא כל ההורים והילדים מסוגלים לחיות מתוך בחירה בחיים עסקיים ומשפחתיים כל כך צפופים אבל אני מניחה שכבוד הדדי, כזה שמגיע מהבית, הוא המפתח להצלחה. זו התמודדות לא פשוטה", קובעת, "אבל עבורי זה כיף גדול. אני מאד נהנית ויודעת שזו מתנה גדולה שקיבלתי בחיים".
מתל אביב לנצרת בכל יום
לנא זהר היא מנהלת פיתוח עסקי בינלאומי של טחינת אל ארז, עסק המשפחתי שהקים אביה בנצרת ב-1991. הכול החל כאשר אביה של זהר עבד כמהנדס מנועים חשמליים אך בהחלטה של רגע, הודיע שהוא מעוניין להקים מפעל לטחינה איכותית. הוא פיתח את המכונות ופתח עסק קטן וזהר ואחיה גדלו בעסק, באופן טבעי. ב-2003 הוא נפטר בפתאומיות והאם שהתאלמנה שעד לאותה תקופה הייתה מורה בבית ספר, לא רצתה לוותר על העסק המשפחתי ולקחה אותו על עצמה".
"זו היתה תקופת מיתון ואני הייתי בת 19, בסמסטר הראשון ובכלל תכננתי להגיע למשרד החוץ", נזכרת זהר. "אמא שלי גייסה את העובדים ולמדה הכל מההתחלה, כל בורג וכל מכונה, כל ספק וכל בנק. היא בהחלט שברה את תקרת הזכוכית".בינתיים זהר עבדה באל על ועזרה לסרוגין בעסק עד ל-2012 – אז הצטרפה באופן מלא לעסק.
– איך זונחים את החלום שלך לטובת המשפחה?
"העסק לא היה מופרד מהמשפחה, תמיד היה חלק ממנה. הרגשתי מחויבות מאד גדולה והערכה רבה לעבודה שעשו ההורים שלי בעסק". לדבריה לא היה עליה לחץ להצטרף, "למרות שאמא שלי קיוותה שאחי ואני ניכנס אליו", היא מספרת. "רציתי להיכנס עם כל האנרגיה והיכולות שלי. למדתי תואר שני בתכנית בינלאומית לעסקים וזה נתן ונותן לי עד היום כלים".
"אחי לקח את החלק של העסק בארה"ב ואני עושה את החלק הבינלאומי מהארץ. אני גרה בתל אביב, עם בעלי ועושה בכל יום את הדרך לצפון אבל אמא שלי היא המובילה, מנצחת התזמורת שלנו".
– ואיך מוצאים את הקול שלך?
"לקחתי את התחום שאני אוהבת ומחוברת אליו – פיתוח מוצרים והתאמה שלהם לשוק חו"ל, שהוא התחום אליו אנחנו שואפים להתפתח אבל אני עושה גם את השיווק בארץ מפני שבעסק משפחתי לא גדול מאד, כל אחד עושה הרבה מאד תפקידים. בעסק משפחתי כמו שלנו, אין הפרדה בין החלק המשפחתי לעסקי".
– את חושבת שלולא הטרגדיה העסק היה הופך למשפחתי?
"אנחנו מדברים על אבא כל הזמן. קשה לדעת אם זה היה עובר להיות עסק משפחתי אם התסריט היה שונה אבל אמא שלי מאד אוהבת את מה שהיא עושה והיא גילתה את עצמה כאשת עסקים. אומרים שאני מאד דומה פיזית לאבא ואני מנסה להיות אדם כמוהו. אני מקווה שהוא היה גאה בחברה, כמו שאני גאה כשאני רואה את הטחינה על המדפים בחנויות ברחבי העולם", היא מסכמת.
גם אתן יכולות להשתתף בוועידה ובשולחנות השיח בה ולפגוש נשים חזקות, שמחזקות נשים. הקליקו כאן להרשמה
לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן